פסק-דין בתיק ת"א 4447-04

לפני תובענה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למנוח, שני לידני ז"ל (להלן: " המנוח"), אשר למרבה הצער נרצח ביום 1.08.02.

הצדדים

1.                  התובעים, הינם עזבונו של המנוח ואחיו מר תומר לדני, יורשו היחיד של המנוח            (להלן: "התובע"), זאת לאחר שהורי המנוח ואח נוסף הסתלקו מחלקם בעיזבון לטובת התובע.

הנתבעת 1, היתה מעסיקתו של המנוח אשר עובר לפטירתו, הועסק אצלה כנהג (להלן: " המעביד") .

הנתבעים 2, 5, היו בכל המועדים הרלוונטים בעלי המניות בנתבעת 1 ומנהלי החברה בפועל.

הנתבעים 1,2 -5 יכונו להלן ( "הנתבעים 1,2 -5" או  " הנתבעים").

הנתבעת 3, היתה בכל המועדים הרלוונטים לתביעה המבטחת של הנתבעת 1, ובכלל זאת בביטוח מעבידים (להלן: "הנתבעת 3" או " המבטחת").

הנתבעת 4, הינה מדינת ישראל, (להלן: "הנתבעת 4" או  " המדינה").

הנתבעת 6, הרשות הפלסטינאית (להלן: " הרשות") אשר ההליכים נגדה מעוכבים בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 4.11.08 ברע"א 9793/08.

רקע

2.                 ביום 01.08.02, בשעות הבוקר נסע המנוח, במסגרת עבודתו, למפעל הנתבעת 1 שממוקם באזור תעשייה ניצני כרם שלום על קו התפר וכ- 200 מ' מעבר לקו הירוק                     (להלן: " המפעל").  המנוח נסע בגפו. במהלך נסיעתו, בדרך למפעל ארבו למנוח מחבלים, תושבי טול כרם. על פי כתב האישום שהגישה המדינה כנגד המעורבים ברצח, חסמו המחבלים את דרכו של המנוח ואילצוהו, באיומי אקדח, להיכנס עם רכבו לתוך מחסן בו התחבאו. במחסן זה נורה המנוח למוות בידי אותם מחבלים (כתבי אישום, מסמכים מתיק החקירה ומבית הדין הצבאי צורפו לתצהיר התובע).

3.                 עובר לאירוע נשוא התובענה היה המנוח רווק, יליד 30.07.75, בן 27 במותו.

4.                 מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם של התובע מר תומר לדני וכן של מר כהן אלימלך העובד באזור התעשיה. מטעם נתבעים 1, 2, ו-5 הוגש תצהירו של נתבע 5 מר עופר תלמי. מטעם המדינה הוגשו תצהיריהם של  אל"מ דן חפץ ושל מר דויד שמיר, אשר שימש כמנהל העמותה ניצני כרם שלום 2000, המאגדת בתוכה את המפעלים באזור העשייה ניצני כרם שלום. המצהירים נחקרו על תצהיריהם. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

            טענות הצדדים בתמצית

5.                 התובעים טוענים כי מקום האירוע היה מסוכן ומועד לפורענות. התובעים מנמקים מסוכנות האזור, בין היתר, לאור צמידותו לעיר טול כרם ומכיוון שכבר אירעו בו פרעות ופיגועים קודמים עם תחילת האינתיפאדה. לטענתם, מתחילת האינתיפאדה ועובר לרצח, אירועי ירי אל עבר איזור התעשייה היו דבר שכיח. סמוך לאירוע הרצח הסתובבו באזור "גנבים חמושים". בתקופה האמורה היה מסוכן להיכנס לאזור התעשייה. למרות מסוכנות המקום, אזור התעשייה לא היה מגודר, כאשר מפעלים שכנים הקימו חומה בגבול המזרחי הנושק לטול כרם. לא נערכו בדיקות לנכנסים לאזור, לא מצד צה"ל ולא מצד כל גורם אחר.

התובעים טוענים כי האירוע התרחש בשל רשלנותם של הנתבעים, מעסיקי המנוח, המדינה והרשות.

התובעים טוענים לקיומה של חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית. לטענתם, הנתבעים היו צריכים, בנסיבות העניין, לצפות את התרחשות הנזק. לטענתם, הסיכונים באזור התעשייה היו ידועים לכל.

            התובעים טוענים בסיכומיהם כי הנתבעים נמנעו מלהעיד את נתבע 2 כאשר עדותו רלוונטית וחשובה שכן היה נציג הנתבעת 1 באזור התעשייה ויכול היה, יותר מכל אחד אחר, לשפוך אור על מעשיהם או מחדליהם של הנתבעים. התובעים טוענים כי יש להסיק מאי העדת נתבע 2 שעדותו  היתה פועלת נגד הנתבעים.

            התובעים טוענים כי עדותו של נתבע 5 מאשרת שהמעביד לא נקט באמצעים לשמירה על ביטחונו האישי של המנוח, שעה שמפעלים אחרים באזור התעשיה, המרוחקים אף יותר מטול כרם, הקימו חומה.